Every aspiring עבד ה' appreciates the significance of the adage “קנה לך חבר”, and the terribly painful loneliness of או חברותא או מתותא. For years, I have desired to form a chaburah of individuals whose attempt to guide their life at achieve both יראת שמים and קרבת אלוקים. As members of such a chaburah, I hoped that together we could develop profound thoughts concerning avodas Hashem, both its theoretical as well as its practical elements. We would assist each other in developing the unique ideas and approaches of each member.

Over the years and in different stages of my life, I was fortunate enough to meet such individuals. With current technology, we are attempting to form this chaburah, despite the geographical distance that may separate us. We would like to invite others with whom our ideas may resonate to join us by reading, commenting, and ultimately sharing your thoughts with us. קנה לך חבר, says the Arizal, means that your pen (קנה) should be your friend – as you write, your thoughts become clearer.

The exact parameters of this blog will be defined as we develop our ideas. All entries are guided by five principles:

a) יראת שמים

b) desire for קרבת אלוקים and becoming a better עבד ה'

c) strict adherence to Halacha, including הלכות לשון הרע

d) belief in גדלות האדם, both in oneself and all other people

e) intellectual rigor
Anyone who does not feel passionately about these five principles is asked not to comment, since any comment that does not meet the above-mentioned criteria will not be posted.

About the name of the blog. “השגה” represents the intellectual grasp of any given idea, while “הויה” represents the incorporation of that idea into the person’s weltanschauung. Our goal is to merely discuss theoretical ideas and then return to our daily lives. We want to transform the ideas of the Torah into a living Torah, a תורת חיים.

-BilvaviNer

Wednesday, May 12, 2010

Amazing source about Talmud Torah

Rav David quoted the following Menorat Hameor to the Yeshiva:


ספר מנורת המאור - אות [ריג]
והתורה שלומד ומלמד בעולם הזה מבכה עליו, כדגרסינן במדרש תנחומא: מעשה בחסיד אחד שהיה מתיחד במקום אחד והיה למד בו במסכת חגיגה. והיה מהפך בה ומהדרה כמה פעמים, עד שלמד אותה היטב והיתה שגורה בפיו ולא היה יודע מסכתא אחרת מן התלמוד והיה שוגה בה כל ימיו. כיון שנפטר מן העולם, היה בביתו לבדו ולא היה שום אדם יודע פטירתו. באה דמות אשה אחת ועמדה לפניו והרימה קולה בבכי ומספד ותרבה אנחתה וצעקתה, עד אשר נתקבצו ההמון ותאמר להם:
ספדו לחסיד הזה וקברוהו וכבדו את ארונו ותזכו לחיי העולם הבא, שזה כבדני כל ימיו ולא הייתי עזובה ולא שכוחה. מיד נתקבצו כל הנשים וישבו עמה ועשו עליו מספד גדול ועצום והאנשים התעסקו בתכריכיו וכל צרכי קבורתו וקברו אותו בכבוד גדול. ואותה אשה בוכה וצועקת. אמרו לה: מה שמך: אמרה להם: חגיגה שמי. כיון שנקבר אותו חסיד נעלמה אותה האשה מן העין. מיד ידעו שמסכת חגיגה היתה, שנראית להם בצורת אשה ובאה בשעת פטירתו לספד לו ולבכותו ולקברו בכבוד, על שהיה שונה אותה תמיד ושוקד ללמד בה. והלא דברים קל וחמר: ומה חסיד זה שלא למד אלא מסכתא אחת בלבד, כך, הלומד תורה הרבה ומלמדה לאחרים ומעמיד תלמידים הרבה על אחת כמה וכמה:

Rav David asked who is going to accompany us on our last journey.
Posted by at
Labels:

2 comments:

  1. YonaMay 16, 2010 at 5:32 PM

    In connection to this, Rav David made the joke "Ashrei ish mi sha'bah l'kan v'IPOD b'yado." It is not enough to be a "chamor noseh seforim" or even to go through the Talmud - the Talmud must go through you!

    ReplyDelete
  2. Eddie KassinMay 16, 2010 at 5:39 PM

    It is possible, that this applies only when one goes through the entire masechet/limud and is שגורה בפיו and you learn it tamid. In that way, you create a whole body, as opposed to just limbs.

    Also I think the idea of learning it tamid and והיה שוגה בה כל ימיו, is that if you learn it well and it is always on your mind, and YOU do not leave it, so too it will not leave YOU when you leave this world. It will be melaveh you and be with you forever.

    ReplyDelete

Subscribe to: Post Comments (Atom)